המון כלום 

רק לפני מספר שבועות הביע אהוד ברק בפומבי את דעתו לפיה ציפי לבני אינה כשירה לכהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל. אחר כך הודיע כי יש להקים ממשלת חירום רחבה או ללכת לבחירות. ממשלה כזאת לא קמה ובכל זאת מיהר ברק ערב החג לזחול ללא תנאי לממשלה שאם תקום תהיה בעלת בסיס קואליציוני צר ביותר.
בדרך ויתרה העבודה על כל תביעותיה - מפרידמן ועד העלאת ההוצאה הממשלתית. התירוץ השקוף לכך - המשבר הכלכלי - לא הוזכר ולו במילה אחת(!) בהסכם הקואליציוני בן 38 הסעיפים וממילא גם לא נזכרו הדרכים להתמודד עימו.
לעומת זאת, המסמך גדוש בניסוחי וגינוני כבוד ריקים מתוכן ומשמעות. לבני וברק, שביזו זה את זו בפומבי ("ציפורה", "קטן עלי, קטן עלינו") מתחייבים עתה לפעול "בכבוד הדדי". כדי לפצות את יו"ר העבודה על כך שממלא מקום ראש הממשלה יהיה אף הוא מקדימה - הובטח בחגיגיות כלום: מעמד ברק בממשלה יהיה "בכיר ממעמד כל שר אחר, ללא קשר לתוארו". מוזכר אפילו תסריט דמיוני: אם ייעדרו גם לבני וגם ממלא מקומה מהארץ, תשקול לבני, "במידת הצורך", להגשים לברק פנטזיה ולהסמיכו לנהל את ישיבות הממשלה בהיעדרם. שר הביטחון גם יזכה בחסד נדיר: לקיים "מפגש שבועי במועד קבוע עם ראש הממשלה".
העבודה הוכיחה בעשור האחרון שאין ממשלה שהיא תהסס מלזחול אליה ואין רף שהוא נמוך מדי לזחילתה. עבורה, הכיסאות בממשלה הם לא הדבר הכי חשוב, הם הדבר היחידי שחשוב.

* הכותב הוא יו"ר סיעת הליכוד.